לִשְׁאוֹל
1. כיצד התדר הניתוח העצמי (SRF) של משרן במצב משותף משפיע על יעילות הסינון שלו?
ת: התדר הציד העצמי (SRF) של משרן במצב משותף נקבע על ידי השראותיו וקיבולו הטפילי. כאשר תדר הרעש מתקרב ל- SRF, העכבה מגיעה לשיאה, וכתוצאה מכך ביצועי סינון מיטביים. מעל ה- SRF, קיבול טפילי שולט, העכבה פוחתת, וביצועי הסינון מתדרדרים. במהלך העיצוב, וודא כי ה- SRF נמצא מעל פס תדר רעש היעד.
2. כיצד ערך ה- Q של משרן במצב משותף משפיע באופן ספציפי על דיכוי הרעש?
ת: ערך Q גבוה (גורם איכות) מצביע על יכולת אחסון אנרגיה חזקה, אך הוא מייצר שיא עכבה חד בסמוך לנקודת התהודה, וכתוצאה מכך לדיכוי יתר של רעש ברצועות תדר מסוימות. ערך Q נמוך מספק תגובת תדר מחמיאה, המתאימה לדיכוי רעשי פס רחב, אך גם מפחיתה את עכבת השיא.
3. כמה משתנה הקיבול הטפילי של משרן מצב משותף בהתאם לשיטה המתפתלת?
ת: סלילה מקבילה: קיבול בין-פנייה גבוהה, עם קיבול טפילי מגיע לעשרות PF.
סלילה משבצת: מפחית צימוד בין-פנייה, ומפחית את הקיבול הטפילי ב -30%-50%.
סלילה רב שכבתית: קיבול בין שכבה שולט, עם קיבול טפילי פי 2-3 גבוה יותר מאשר פיתול שכבתי יחיד.
4. כיצד נוצר השראות דליפה במשרנים במצב משותף? מהן ההשלכות של השראות מופרזות של דליפה?
ת: השראות דליפה נגרמת על ידי צימוד שטף מגנטי לא שלם (למשל, אסימטריה מפותלת, פערי ליבה). השראות דליפה מוגזמות הופכות להשראות במצב דיפרנציאלי, משפיעה על שלמות האות, גורמת לתנודה בתדר גבוה, הגברת הסיכון ל- EMI והפחתת יחס הדחייה במצב משותף.
5. כיצד מקדם טמפרטורת החדירות של הליבה משפיע על ביצועי המשרדים במצב משותף?
ת: מקדם טמפרטורת החדירות (למשל, בערך -0.2%/מעלות צלזיוס עבור פריט) מביא ל: ירידה בהשראות בטמפרטורות גבוהות, סחף בביצועי הסינון ורוויה ליבה בטמפרטורות קיצוניות. לכן יש לבחור חומר עם יציבות טמפרטורה רחבה (למשל, Mn-Zn Ferrite).
6. מדוע עקומת העכבה של משרן במצב משותף מציגה A 'רמה ' בתדרים גבוהים?
ת: אזור הרמה (בדרך כלל> 10 מגהרץ) נגרם על ידי הגורמים הבאים: קיבול טפילי והשראות היוצרים רשת LC שווה ערך, אובדן בתדר גבוה של חומר הליבה (עלייה ברכיב μ '), השפעת העור ואפקט הקרבה של הפיתול.
7. מהו המגוון המותר של סטיית סימטריה לפיתולים כפולים? מהן ההשלכות של חריגה ממגוון זה?
ת: בדרך כלל נדרשת שגיאת הסימטריה להיות <5% (למשל, סטיית השראות והבדל הפניות). חריגה מהסובלנות הזו יכולה להוביל ל: מצב משותף לרעש במצב דיפרנציאלי, חוסר איזון בזרם מוגבר ורוויה אפשרית בנושא הטיה.
8. כיצד מאפיין SuperPosition DC של משרן במצב משותף?
ת: שיטת מקור זרם קבוע: יש ליישם את זרם DC המדורג ומדוד את עקומת השפלת השראות (בדרך כלל באמצעות מד LCR). מבחן נקודת רוויה קריטית: הגדל בהדרגה את זרם DC עד שהשראות יורדת ב -10%-20%. יש לשלוט על עליית הטמפרטורה (ΔT ≤ 25 מעלות צלזיוס).
9. איזו השפעה יש לתכנון פער האווירי הליבה על מאפייני הרוויה של משרן המצב המשותף?
ת: פער האוויר יכול: לשפר את יכולת האנטי-רוויה (הפחתת תוקף אפקטיבי) (תדר), אך מפחית השראות (ביחס הפוך לאורך פער האוויר). עיצובים טיפוסיים של פער אוויר הם 0.1-0.5 מ'מ (ליישומי חשמל). פער אוויר ליבה (פער קטן שנותר בנתיב המגנטי של הליבה) מצמצם את החדירות האפקטיבית של הגרעין ומגביר את צפיפות שטף הרוויה של הגרעין.
ללא פער אוויר, הגרעין חשוף לרוויה תחת שטף DC או AC נמוך, וגורם לירידה חדה בהשראות ואובדן יכולת הסינון.
בעזרת פער אוויר משופרת התנגדות הרוויה של הליבה, ומאפשרת לו לעמוד בזרמי DC גבוהים יותר או שטפי AC, מה שמבטיח השראות יציבות בתרחישים זרם גבוה (כגון מעגלי קלט כוח) ושמירה על יעילות הסינון.
10. איזה ביצועים משקף המשיק (TanΔ) של משרן במצב משותף?
ת: המשיק האובדן (tanΔ = rs/| xs |) משקף: אובדן ליבה (היסטריזה + זרמי אדי), עמידות בפני AC (אפקט עור בתדר גבוה). משרנים בעלי מצב משותף באיכות גבוהה צריכים להיות TANΔ <0.1 (@1MHz). ככל שערך ה- TANδ גדול יותר, כך אובדן אנרגיית הליבה גדול יותר: ① תדרים גבוהים יכולים לגרום למשרן להתחמם, להפחית את היעילות ואף להשפיע על אמינות עקב עליית הטמפרטורה המופרזת. הפסדים גבוהים פירושם יכולת גדולה יותר לספוג אנרגיית רעש, אך הפסדים מוגזמים יכולים להחליש את מאפייני עכבת המשרן, ולהפחית את יעילות הסינון. לפיכך, יש צורך לאזן בין ערך TANΔ כדי למצוא את הפיתרון האופטימלי בין דיכוי רעש לבין עליית הטמפרטורה (תרחישים בתדר גבוה בדרך כלל דורשים גרעין עם ערך TANδ נמוך).
